החלטה
1.לפניי עתירה מינהלית, שהוגשה על ידי המועצה האזורית גלבוע (להלן: "המועצה"), בה מבקשת המועצה, כי אקבע כי החלטתו של ראש אגף איכות אוויר ושינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה, לפיה הוטל עיצום כספי על העותרת, הינה בטלה.
2. במענה לעתירה, הגישה המשיבה בקשה לסילוקה על הסף, בטרם תיתן תשובה לגופה של עתירה. ולחילופין, כי אורה על העברת העתירה לבית משפט המוסמך שהינו בית משפט לעניינים מינהליים בירושלים. לטענת המשיבה (והיא תכונה להלן עדיין: "המשיבה", למרות שבבקשה שלפנינו היא המבקשת), סמכותו המקומית של בית משפט לעניינים מינהליים נקבעת בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות בית משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תש"ח- 2000, לפיה עתירה מינהלית תוגש לבית משפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של הרשות אשר נגדה מוגשת העתירה.
3.לטענת המשיבה, ההחלטה הנתקפת בעתירה הינה החלטת ממונה להטלת עיצום כספי בשל הפרת תקנות למניעת מפגעים (זיהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולות), תש"א- 1990 וכן בניגוד לסעיף 53(ב)(4) לחוק אוויר נקי (הפעלה של מקור פליטה נייח או שימוש בו). שכן סיור באתר סילוק פסולת שמפעילה המועצה העלה, כי אתר זה גורם לזיהום אוויר בלתי סביר עקב פליטת עשן מבעירת פסולת באתר. ככזאת, חלה עליה הרישא להוראת תקנה 2(א). שכן החלטה מושא העתירה נתקבלה על ידי הרשות המוסמכת, שמקום מושבה בירושלים. משכך, ולאור תקנה 2 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהלים (סדרי דין), בית המשפט המוסמך מקומית לדון בעתירה הינו בית המשפט בירושלים.
4.במענה, הגישה המועצה כתב תשובה ארוך ומפורט. דיון בכתב תשובה זה אמור להסב את ההליך כולו לדיון בנושאים מישניים, כגון סוגית מקורה של הסמכות המקומית והרציו לקביעתה, ובכך לגזול זמן שיפוטי יקר בעיסוק שאינו למין העתירה.
על כן, סבורני כי אין מקום להיכנס ולהאחז בכל אחת ואחת מהטענות שנטענות על ידי המועצה, פרט לטענתה העיקרית, לפיה העיצום הכספי שהוטל על ידי המשיבה, נוגע לשימוש במקרקעין, הנעשה במתקן סילוק האשפה שברשותה, ולשאלה האם מתקן זה אכן פולט מזהמים, כפי הנטען. שאלה זו, נוגעת כולה לשימוש במקרקעין ובהתאם חלה עליה פיסקת הסמכות החלופית שבסיפא לתקנה 2(א), לפיה "... ובהחלטה בעניין מקרקעין – לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין". על כן, משהוטל העיצום בגין השימוש בנכס המקרקעין שבשימוש המועצה, הרי יש לומר כי המדובר בהחלטה הנוגעת לעניין מקרקעין, ובהתאם להחיל עליה את ההוראה האמורה.
כראיה לכך מצביעה המועצה על הנספחים לעתירה, בהם פנה אליה הממונה על אוויר נקי, והתריע בה באשר לשימוש הנעשה באותו נכס מקרקעין המשמש אתר לפינוי פסולת, ואשר קיימים בו מפגעים שונים כגון שריפת פסולת ואי גידורו. כל אלה מלמדים על כך, כי עסקינן במקרקעין ובהחלטה בעניין מקרקעין.
5.אין בדעתי להעמיק ולחקור בטענות הצדדים לעומקן, כפי שאלה מתווים בכתבי הטענות הארוכים יתר על המידה שהגישו. אכן, החלטתו של הממונה מהווה משום עיצום הנוגע לזיהום אוויר. עם זאת, החלטה בעניין עיצום זה אינה החלטה עצמאית, הנוגעת לאוויר הצח ומנותקת מהמקרקעין שמתחתיו. עיון במכתבי הממונה המצורפים כנספחים לעתירה מלמד על כך, כי הממונה פנה למשיבה, והתייחס לסיור שנערך באתר מקרקעין מסויים ובמקום פלוני בו נקב (ראה: מכתבו מיום 16.1.13 וכן מכתבו מיום 27.2.13). כל אלה מתייחסים לשימוש פלוני הנעשה באתר מקרקעין שבשימוש המועצה ומצוי בתחום שיפוטו של בית משפט זה. אם נעיין בסעיף 5 למכתבו של הממונה מיום 27.2.13 נראה, כי מפורטות בו מספר פעולות הנוגעות לתחזוקת האתר, כגון חוסר גידורו, שער פתוח, הזנחתו, בערות פסולת המתקיימות בו מעת לעת במספר פעמים רב. על כל אלה הוצא צו מינהלי הדורש הפסקת פעולות שונות באתר על מנת לצמצם את זיהום האוויר. בין היתר נדרשו פעולות של סגירת המתחם, הצבת שלטי אזהרה, כיסוי הפסולת בקרקע נקייה, וכיו"ב.
6.הנה כי כן, מתייחס הממונה,באופן קונקרטי, לשימוש נעשה במקרקעין ולפעולות אשר יש לבצע באותם מקרקעין. תקנה 2 לתקנות בתי משפט מינהליים (סדרי דין) מתייחסת "להחלטה בעניין מקרקעין". סבורני, כי ניסוח רחב זה של תקנת הסמכות כולל בתוכו את כל ההחלטות לעניין אתר הפסולת שאין ספק שהוא אתר מקרקעין. ההחלטה הינה לעניין השימוש באתר מקרקעין זה וכתוצאה משימוש באתר מקרקעין זה והנזקים הנגרמים בעטיו הוטל העיצום. הטלת העיצום הינה פועל יוצא של שימוש בו.
7.ייתכן שפרשנותי זו מאולצת, נוכח ניסוחה הבלתי בהיר משהו של תקנה 2 הנ"ל. עם זאת, בנסיבות שלפנינו, סבורני כי פרשנות זו הולמת את הנסיבות. דומה הדבר לעיצומים המוגשים נגד בעל מקרקעין, העושה שימושים אחרים במקרקעין, כגון שימוש חורג בניגוד להוראות חוק התכנון והבנייה, או שימוש ללא רישיון עסק בניגוד לחוק רישוי עסקים וכיו"ב, חיקוקים המטילים עיצומים בגין שימוש בלתי ראוי ובלתי חוקי במקרקעין. אין מחלוקת, כי לגבי שימושים אלה, הקובע לעניין סמכותם המקומית של בתי המשפט הינו מקומם של המקרקעין, ולא העיצום שהוטל עקב הפרת חובותיו של בעל המקרקעין או מחזיקם. לטעמי, גם לעניין הוראות אלה, הסמכות המקומית היא נגזרת מעניין מיקומם של המקרקעין. מכך יש לגזור גזרה שווה גם לעניין עיצומים הננקטים על פי חיקוקים אחרים, יהא מקום מושבה של הרשות המטילה אשר יהא, ובלבד שהמקרקעין נמצאים בתחום שיפוטו של בית המשפט לעניינים מינהליים.
8.על שום כל האמור, איני רואה מקום להיעתר לבקשה.
חבל כי נאלצנו לעסוק בהוראה פרוצדוראלית, במקום להקצות את משאבי הזמן המצומצמים גם כך לעיסוק בעתירה לגופה, שעה שממילא הממונה מיוצג על ידי הפרקליטות, ולזו לשכה בסמוך למקום מושבו של בית המשפט.
9.על כן, אני דוחה את הבקשה.
המשיבה תישא בהוצאות המועצה בסך של 5,000 ₪ ללא כל קשר לתוצאות הדיון בעתירה העיקרית.
10.נוכח העובדה, כי דחיתי את הבקשה, אני מורה כי המשיבה תגיש את טיעוניה לגוף העתירה לא יאוחר מיום 15.12.13.
ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.